העובדה שאנחנו לא גרים ביחד נותרה בגדר קליפה בלבד, בפועל אני שורצת אצלך כל כך הרבה ואתה אצלי וכל הזמן ביחד בלה בלה. לעבור לגור איתך זה קשוח אבל אני חושבת שאולי זה כיוון נכון בסופו של יום, וגם בתחילתו. אני מקנאה באמת בנשים רזות, באנשים יפים, בכל מי שכתב ספר. אני מפליגה בהזיות על סיטואציות מסוכנות שנראות פתאום מסוכנות יותר עכשיו כשיש מי שאוהב אותי. וזה מדהים שאתה משתלב ככה בחיים החברתיים שלי אבל מפחיד אותי כמה שמעציב ומוזר כשאנחנו לא יחד, גם אם מסיבות טובות.
פעם חשבתי שאם אני אהיה בזוגיות לא תהיה לי סיבה לקנא באחרים, כי כבר מצאתי את מה שרציתי. אבל כשאני חושבת על זה עכשיו, העבודה העצמית לא מסתיימת כשיש בן זוג, פשוט יש דברים אחרים לדאוג מהם
;){kind=link}