מה שלא שלי כנראה היה שלי רק באופן זמני, או שלא היה שלי מעולם. ולעבור הלאה מאנשים זה ממש חשוב, ובריא, ומשאיר מקום להתבגרות ועשייה. אני כן מדברת, כן מתמללת ומציפה את מה שעובר עלי, וזה כמו מנסרה שמעבירה את האור שלי דרך המשולש שהוא היחסים שלי עם אותו האדם, והגוונים שיוצאים מעידים על מה היה כאן. צריך לשמור על גמישות, רגשית ומחשבתית ולהשלים עם זה שהכל דינמי. עכשיו הכי טוב לי בעולם עם המטייל - מחר יכול להיות שזה יסתיים. ואז אשאר בגפי עד שיגיע משהו נהדר ואוהב אחר. יכול להיות גם שזה לא יסתיים, אלא ישתנה, ואצטרך לקבל החלטות בהתאם לזה. בהתאם למה אני חושבת שיביא לי אושר וסיפוק. זה ככה עם חברות, עבודה, מקום מגורים.
זה לא אומר שצריך לוותר, וזה לא אומר שצריך לא לדבר על מה שמפריע ופשוט לקום וללכת. אבל צריך את הבינה וההבחנה - מתי ניתן להשפיע על המציאות ומתי לקבל אותה כפי שהיא מכיוון שהיא לא הולכת להשתנות.
;){kind=link}