אני מרגישה שמשהו בי לא מחובר, וזה מונע ממני לפרוח
לאחרונה אני מנסה לעשות חשבון נפש, ומגלה שאולי אני לא האדם הטוב שחשבתי שאני תמיד. כמה מטענים אני מרשה לעצמי לצבור על האנשים הקרובים אלי, על הסובבים אותי. אני מנסה לנקות את עצמי מהרעלים, וזה תהליך איטי מאוד וכואב. אני שואלת את עצמי מה אמיתי, מי אמיתי איתי. עם מי אני אמיתית. ואולי אני לא.
לי ולאהוביק קשה מאוד בזמן האחרון. הוא כה אוהב, ומנסה, ואני מצמיחה קוצים. בחלומות שלי אני מוקפת המון אנשים, חברים אמיתיים. אני יודעת שאני יכולה. אני חולמת על קראוון באמצע הטבע, על מוזיקה ותחושה שאני אני. אני לא מרגישה הכי אני שאני יכולה.
אהוביק שונה ממני מאוד, ואני מתחילה להבין שאולי אני לא מספיק בוגרת או בשלה כדי להכיל את זה. יש בי הרבה מאבקים פנימיים סביב זה, ואני נעה בין הרבה מחשבות. מצד אחד, אני יודעת שאין אף אחד בעולם שהוא אני. לעולם לא אוכל לנהל מערכת יחסים עם עצמי. אין זוגיות מושלמת, ואין אף בני זוג מסונכרנים. מצד שני, אולי אני צריכה מישהו אחר מאהוביק. אדם יותר חברתי, יותר קומוניקטיבי. אדם יותר קהילתי.
אני לא חושבת שאני יודעת מה זאת אהבה. אני שמחה עם אהוביק, אבל יודעת שאוכל להיות שמחה ושלמה גם לבד. אני רוצה עדיין לפרוש כנפיים, ולא יודעת איך לעשות זאת איתו. ואני מבינה גם שאני צעירה, שיש עוד זמן לתהפוכות, אולי כל החיים הם הזמנה לתהפוכה.
אני רוצה להרגיש מימוש עצמי, ואני לא מבינה אם הזוגיות אמורה להוות מצע לשגשוג, או שאני אמורה לשגשג בצדה?
איך פורשים כנפיים ומעמיקים שורשים?
;){kind=link}