אני ואתה אוהבים מחר שנה. ברור שאנחנו אוהבים הרבה יותר, תכלס כבר כמעט שנתיים. זה רק נוהל פורמלי, שהילדה שבי צריכה על מנת להרגיש ביטחון ושיהיה לה איזה אינדיקטור חיצוני לבחינת העניינים.
אהוביק! בא לי לכתוב לך מכתב, אבל אני צריכה לסיים עבודה בדיני הקצאת קרקעות לערביי ישראל. יאללה חייבים להתחיל לקרוא להם כבר פלסטינים, ולהתפצל לשתי מדינות.
בכל מקרה האמת היא שאני יודעת שאתה בניגוד אלי, בכלל לא איש של מילים. אתה איש של אש, של חום ואהבה וביטחון כל כך עצום בזה שאני הדבר הכי טוב בהווה שלך וגם בעתיד וזה הדבר הכי קסום שיצא לי לפגוש. איך אתה יכול להיות כה בוגר וכה ילדי באותה נשמה?
אני עדיין תוהה על תקינות הלב שלי. אבל חושבת שכל עוד אני איתך יש אולי תקווה לתיקון, לאן לצמוח
;){kind=link}