זה עניין מסובך. קשה מאוד לדעת מאיפה להתחיל. הכאב בנפש יכול להידמות לפקעת חוטים סבוכה, פועמת ורגישה. יש המון בליטות, וצריך למצוא את הקצה. אני מתחילה לחשוב שאולי אין קצה, והריפוי עובר דרך כל החוטים כל הזמן. אין מאיפה להתחיל, יש פשוט להתחיל. גם בשביל ההתחלה צריך הרבה כוחות נפש, והלוואי שיכולתי לכתוב לכם כאן שעברתי מסע ריפוי מוצלח ולהניח כאן סימני דרך שיובילו אתכם. אבל אני רק בהתחלה של ההתחלה.
סוף המנהרה אכן הגיע, ואני קצת מהלכת קצת יותר ברוגע בעולם. סיימתי עם כל החובות שלי, חבולה ונפולה אבל סיימתי. אני מנסה לעבד עכשיו את הכל, והדבר לרוב מוביל לבכי. קשה לי למצוא נקודות יציאה. מצד שני, אני לא מצליחה לכתוב שירים. אין לכאב לאיפה ללכת. אני מנסה בו זמנית גם למצוא פסיכולוג, וגם לעשות טקס איוואסקה.
אהוביק שלי הכי מתוק ומקסים, הלכנו לעשות 50 ק''מ בנגב והיה מעולה. יש לנו זוג חברים שטיילנו איתם גם בבולגריה, והדינמיקה בין כולנו ממש מוצלחת.
זהו, אני חוזרת לפילוסופי
צ'או במבינוס
;){kind=link}