כשאני עושה מעט מהן בלימודים, אני רוכשת יותר כאלה בחיים. האבסורד.
בכל מקרה, אני מרגישה שהסערה כמעט חלפה לה. כמעט, המצב הגופני שלי משאיר אותי קצת מתנודדת, אבל זה יחלוף בקרוב. אני מרגישה את זה.השיחה עם המשנה לנשיא השאירה אותי בעירוב תחושים. אבל בשורה התחתונה אני מבינה שהאגו שלי היה זה שבאמת נפגע, ושעלי להשאיר את כל הפרשייה מאחור. חוויתי את הסיוט שצריך לפעמים לעבור. וזו לא מכת גורל, אני יכולה למנוע מזה לקרות. את רוב הרעות החולות אנחנו באמת מביאים על עצמנו.
אני ואהוביק נהנים אחד עם השני, וכיף וסקסי ולעתים אפילו מלא בהרפתקאות, אבל לא תמיד הוא מדובב לי את הנפש. הוא לא מרגיש לי כמו סול מייט, ואולי אני סתם נופלת כאן בעוד סמי אגדה שמוכרים לנו. אני סומכת עליו במאת האחוזים, הוא יעמוד לצדי בכל עת ולא משנה מול מי. אנחנו באותה נבחרת וזה מדהים, אבל הוא לא יודע לדבר בשפה הסודית שלי.
זאת החלטה שלי, ובסוף אני יודעת שהתשובה היא אמת קונטינגנטית, זה לכאן או לכאן, ויהיה לי טוב גם עם בחור אחר. אבל השאלה היא - האם אני אי פעם אפגוש עוד מישהו כמו הקוסם? שמדובב אותי ככה? שמבין ברמה הזו? הלוחם והקוסם הם שני החברים הכי הכי טובים שלי, אבל עם הקוסם תמיד הרגשתי שיכול להיות משהו מעבר. פעם אחת פשוט נישקתי אותו, זו הייתה נשיקה מהממת והיה ברור שיש בינינו גם כימיה מינית. אלא שהוא כבר אז היה על סף דיכאון קליני, וכל המקרה הזה בינינו ממש הכניס אותו לחרדה, והוא לא עמד בזה. הבנתי אותו, הכלתי את זה, החברות בינינו לא נפגמה, אלא להפך. פשוט כל כך הייתי רוצה מישהו כמוהו בנבחרת שלי.
אם הייתי קוראת את הפוסט הזה בעיניים זרות הייתי בוודאות מצווה על הכותבת להיפרד, למצוא מישהו או משהו יותר טובים מזה. אבל אולי אין דבר כזה מצוינות כשמדובר במשהו מורכב כמו אהבה.
;){kind=link}